ארכיון הקטגוריה: טיולים ארוכים

רשימת ציוד לטיולים ארוכים

זוהי רשימה מתעדכנת לציודים הנחוצים לטיולים של יומיים ומעלה:

מספיק מים (שישיית מיים או יותר לרוכב)
צ'ופרים – פירות יבשים, אנרג'י
ביגוד רכיבה רזרבי
אוזן למעביר – כל אחד לדגם של האופנים שלו
פנימיות
צמיג ספייר
תיק רכיבה, קסדה, מגנים, כפפות, משקפי שמש
נעלי רכיבה, שרוך ספייר
קרם הגנה מפני השמש
קרם לחות, וזלין לשפתיים
תיק עזרה ראשונה
אספירין, טיפות עיניים
נייר טואלט, טישואים, מגבונים
טלק
כדורי מגזיום, מלחים
שרשרת ספייר, חלקי חילוף אחרים לאופניים (למי שיש)
פנס \ פנס ראש, בטריות ספייר
טלפון נייד + מטען
נגן MP3, אוזניות
GPS
מצלמה
נשק – למי שיש
ביגוד חם, בגד ים, כלי רחצה, מגבת
חוט לתליית בגדים רטובים
סנדלים
שק שינה
אטמי אוזניים
גזייה, פק"ל קפה
כסף מזומן

אריסטו בירושלים

מאת: אמה אלקובי

ראשית הדברים

במשך חודש אוגוסט 2010, רני ואייל שוחחו ונזכרו שהריסתו כבר כמעט שנה לא יצא לפעולה מעבר לגבולות בירת הצפון. רני טען שיש לו חבר ירושלמי שיכול לעזור אם בא לנו על ירושלים. זה הספיק לאייל בשביל להתחיל לגלגל את הדברים.

דיברנו על כך בשבתות בבוקר, בהפסקות ייצוב הדופק, ביער עופר, בחורשן, ביער עופר, בחורשן , וגם ביער עופר אפילו… אבל תוכנית לא הייתה עד אותו חמישי ערב, שביעי באוקטובר, בפאב מעאפן בפינת רחובות ליטניס-מוריה בחיפה.

אחי ! איפה התוכנית ?

עד סוף אוקטובר, ראינו כבר שלד תוכנית די טוב:

  • אייל ואמנון כבר תקשרו עם עוז המדריך, משגבניק שחי בירושלים
  • שגיא, אלוף בסגירת סידורי לינה, כבר הזמין חדרים בבית הארחה ציפורי
  • כבר הוזמנו לחגיגה מספר חברים נוספים
  • יוסי דאג להגדיר את החלוקה בין הרכבים והרוכבים
  • רני השלים רשימת ציוד מומלצת

לאחר מספר ניסיונות לרצות את כווווולם (תודה לאל נרשמו 20 רוכבים), נקבע תאריך היציאה ליום ה' 28.10.10 , והתוכנית כדלהלן:

  • יום ה', 11:00 , מפגש בתחנת "דלק" בצומת אורה (רק GPS יודע איפה החור הזה) בירושלים
  • בשעה 12:00 יציאה לרכיבה באזור יער ירושלים והסביבה
  • בשעה לא ידועה, הגעה לבית הארחה ציפורי ויציאה לארוחת ערב
  • בערב, התארגנות ויציאה לרכיבה לילית אורבאנית בעיר העתיקה
  • יום ו', יציאה לאן שהוא באזור בית-שמש לרכיבה טכנית
  • יציאה חזרה לצפון המוכר בשעת אחר הצהריים

תחזית מזג האוויר הבטיחה יום ה' חם ושרבי , ויום ו' מעונן חלקית ונוח…. לפי מיטב מסורת הסתיו הישראלי של השנים האחרונות.

הפרט השולי שלא נסגר סופית עד 3 ימים לפני היציאה היה מספר המשתתפים. ההוא בא… ההוא לא יכול… וכדומה. בסוף הגיעו המכובדים הבאים (איתכם הסליחה אם שכחתי מישהו)

חיפה – רני, אייל, יוסי, נעם, סיימון, שגיא, אמנון, יובל, עמית, דודו ואמה

יוקנעם והקריות – גלעד, אמיר, אלי, תומר

משגב ומצפה עדי – אייל צ., אייל ר., ברוך

(אני מתנצל מראש על האיחור בהפצת הסיכום, אי-דיוקים, חוסר בפרטים, עיוות או הגזמה כלשהיא, הבעת דעה אישית, וכדומה, ומזמין כל אחד מהמשתתפים להעיר או לתקן בהתאם – העורך)

יום חמישי 28 באוקטובר 2010

למה צומת אורה לעזאזל ?
לא יותר קל להיפגש בצ'ק פוסט ?

ובכן, מיקום המפגש הראשון נקבע כך שניכנס יחסית בקלות ליער ירושלים שמהווה את הריאה הירוקה בין השכונות בית זית ועין כרם. כולם הגיעו בזמן למרות המיקום הלא מוכר.

חנינו בחנייה לא מוסדרת, התלבשנו כמו ברכיבות בצפון, מיגון מלא, ומשם יצאנו לרכיבה ראשונה, אך לא לפני שהכרנו ותודרכנו קצרות על ידי שני המדריכים.

צומת אורה

צומת אורה

לאחר הכירות ותדריך קצר, עוז ביקש שנישאר צמודים ("אתם קבוצה לא קטנה !") והסביר מה עושה מי שמאבד את הקבוצה.

מהר מאוד הבינו שעוז רכש את ניסיונו ביערות משגב ולוקח ברצינות את נושא הרכיבה אך לא מכיר עדיין כל אבן בירושלים, ולכן זורם עם רצונות הלקוח.

לעומתו, שאולי, אסלי מקומי, עושה יותר רושם של מדריך ליצנות למתחילים מאשר לאופניים, אבל מכיר כל שביל וכל מעיין, כולל שמות ובדיחות מקומיות….
והלקוח ? הוא פשוט חלק מהמעורב…

שאולי

שאולי

עוז

עוז

" אתם קבוצה לא קטנה ! נשאר צמודים ! "

" אתם קבוצה לא קטנה ! נשאר צמודים ! "

המעורב הירושלמי

הרכיבות בצפון בדרך כלל נשארות בתוך השטח הטבעי, וחוזרים לציביליזציה רק כאשר חוזרים לרכבים. הרכיבה הזאת באזור עין כרם נתנה תחושה שהעיר היא חלק טבעי מהיער, ובו זמנית היער הוא חלק טבעי מהעיר. נחמד הערבוב הזה…

המעורב הירושלמי – תצפיות בעיר

המעורב הירושלמי – תצפיות בעיר

אפשר להגדיר מעורב ירושלמי כתבשיל בשר מטוגן, לא כבד מדי, עשוי מקצת מכל מיני איברים ומתובל היטב. כך היה בערך הטיול באותו חמישי. היה בו מעט מכל מה שהאזור יכול להציע. כביש, מדרכות, תצפיות,שבילי יער, זולות טבעיות, כביש עוקף בית חולים (הדסה עין כרם כמובן), עוד יער, שכונות ישנות, אתרים היסטוריים, והכול מטובל כמו שרק שכונה ירושלמית ישנה ומקסימה יודעת לטבל.

עין כרם – תוסקנה בלב ירושלים

עין כרם – תוסקנה בלב ירושלים

אני מודה שבשעה הראשונה של הרכיבה, הרגשתי מעט מגוחך עם 3 ליטר מים על הגב, עם אוזן מעביר אחורי מוכנה לעת חירום, ומיגון מקצועי מלא.
מסלול אתגרי ? זה לא היה…
אבל הדוושות הסתובבו, הנוף האורבאני-מיוער זרם, והחלטתי לזרום גם, וליהנות מהלא מוכר. והאמת היא שזה זרם לא רע.

כנסיית הביקור המרהיבה

כנסיית הביקור המרהיבה

בלי להרגיש, עד השעה ארבע וקצת, התגלגלנו בכמה סינגלים קלילים בתוך יער ירושלים. עוז ניסה לאתגר אותנו בכמה מקומות כמו מעבר בקערה מדורדרת, טיפוס תלול "קצר ועבה", ירידה על דופן קיר, שרני ואייל הדגימו בהצלחה (המדריכים הופתעו מהצפוניים), טיול לאורך שביל המעיינות הידוע, עלייה לבי"ח הדסה (בסמוך ליולדות ב'), טיפוס בדופק מוגבר לאורך 100 מטר של מדרגות עד לכנסיית הביקור המרהיבה, וירידה ארוכה ומהירה דרך רחובות מתעקלים עד לשכונה פסטורלית של עין כרם העתיקה.

עד לפני הטיול הזה, "עין כרם" הייתה בשבילי שכונה סביב בית החולים הידוע. מסתבר שלעין כרם יש הרבה יופי להציע למטיבי לכת, למדוושים, ולא רק ליולדות כמובן. ממש תוסקנה ישראלית קטנה ומקסימה.

הגלגול חזרה לרכבים עבר דרך רחובות ובתים חמודים, והתחושה הייתה הרבה יותר טובה, עם ציפייה לארוחת ערב ורכיבת לילה.

טיפוס המדרגות לכנסייה

טיפוס המדרגות לכנסייה

על יער ירושלים, שמעתם ?

יער ירושלים הוא יער אורנים השוכן בהרי ירושלים בתחום העיר ירושלים, מקיפות אותו השכונות בית הכרם, יפה נוף, עין כרם, הר נוף, גבעת שאול ומושב בית זית. היער ניטע בשנות החמישים על ידי הקרן קיימת לישראל במימון של תורמים פרטיים. בשיאו השתרע היער על פני כארבעת אלפים דונמים, אך במהלך השנים הצטמצם בעקבות התרחבות השכונות סביבו כיום שטחו כאלף ומאתיים דונמים. בשטח היער ובסמוך להר הרצל שוכן מוזיאון יד ושם. במרכז היער בין יד ושם לשכונת עין כרם נמצא מרכז נופש, "בית הארחה ע"ש חיים ציפורי" בו יש בית מלון ואכסנית נוער, המקום ידוע יותר בשם מרכז ציפורי.

הצפוניים באים

הצפוניים באים

בית הארחה ע"ש חיים ציפורי (כן …. יש דבר כזה..)

המלון נמצא בלב יער ירושלים, בתחתית היער, במקום שקט וירוק מאוד. במרכז ציפורי יש שני סוגים של חדרי אירוח – חדרי מלון וחדרי אכסניה. חדרי האכסניה מפוזרים בחורשת האורנים שמקיפה את המבנה המרכזי של המלון.

שילמנו 100 ₪ לרוכב ללילה, בשביל מיטה סבירה ומגבות, אחסון 18 זוגות אופניים (דבר לא פשוט בכלל), חנייה ענקית וטלויזיה LCD תלויה.

למעוניינים: יער ירושלים, ירושלים, 02-6752911 www.zippori.org.il
איך מגיעים לשם ? המלון מסומן ע"י המשולש האדום על המפה למטה

מה עם ארוחת ערב ? אני גווע !!

באותו ערב של חמישי, נדמה היה שהדבר המסוכן ביותר בירושלים הוא קבוצה של 17 רוכבים צפוניים ומדריך, נכנסים למסעדה, במכנסיים מבליטים, אחרי נהיגה ארוכה ורכיבה ארוכה, וראו את הרעב מרחוק.
נעמדנו ליד הבר וסתמנו את הכניסה, בהמתנה לשולחנות שלנו. כמעט התחלנו לטרוף מהמנות של סועדים שחיקו למלצריות על דלפק. צ'יק-צ'ק הושיבו אותנו בחדר פנימי, נפרד משאר הסועדים, סביב שולחן אחד גדול ואחד קטן, והמלצריות התחילו לתקתק.

השירות היה טוב ומהיר, המנות היו מעולות. לא בטוח שמישהו טרח עד כדי כך לקחת את הזמן לבדוק את העניין לעומק. נראה שרק לקחנו לעומק הקיבה. היה תיאבון בכמויות ואווירה חברית מאוד.

בשולחן הקטן יותר (רני, אמיר, אלי, גלעד, תומר ואנוכי) היה כיף דווקא להכיר קצת יותר את הצד השני של הרוכבים, כלומר החבילה המשפחתית, פנימית החירום החשובה ביותר בעצם. ראינו תמונות שמורות בזיכרון הטלפון, שמענו סיפורים ושטויוטים של הילדים, ואיך אפשר בלי כמה בדיחות על פולניות. דרך הגב, מישהו אמר לי פעם (במילואים..איך לא) שעל פולניות יש רק בדיחה אחת בעצם, ושכל השאר אמת. הדבר המעניין פה הוא שאתה יכול לספר כל פעם בדיחה אחרת על פולניות, ועדיין הטענה הסטטיסטית הזאת נשארת נכונה…מעניין…

מסעדת "אמא"

מסעדת "אמא"

ממש טעים

ממש טעים

שבענו כל כך, אבל לא ויתרנו על קינוח עדין אך משתק בטעם חלווה. היה טוב, ואני כבר רוצה עוד.

לפני שעזבנו את המסעדה, אייל ערך משאל רוכבים מהיר כדי להחליט אם יוצאים לרכיבת לילה. מעט מאיתנו, תחת השפעת הקיבה, הצביעו נגד, עם חצי חיוך רדום, ביניהם גם אני (הכנות מחייבת – העורך). אבל בעצם, הגענו חזרה למלון, ומתוך אינרציה גלגלית טבעית, התארגנו בזריזות, והופ כולנו (אם זכרוני לא מטעה אותי) יצאנו לכיוון גן הפעמון, נקודת היציאה לחוויה הבאה, העיר העתיקה.

הלילה רק מתחיל

מכאן, הכל קרה די מהר.
בשעה 21:10 יצאנו מחניית גן הפעמון, מנצנצים ומדוושים. חצינו כביש, ובלי הכנה מוקדמת מצאנו את עצמנו, אחרי עוז, יורדימדימדימדימדימדימדימדים עשרות מדרגות אל תוך הרחובות הראשונים של עיר החומות. המדרגות לא גבוהות מדי אך קצרות. החוויה די מדליקה.

במדרגות, המוח והחושים מתחדדים מהר כדי לשלוט בכמה דברים בו זמנית:

  • שליטה מדויקת באצבעות על המעצורים כדי לא לעצור וגם לא להתהפך.
  • להתרגל לחושך ולמשחקי הצלליות שצצות בלי אזהרה על פני המדרגות. לא תמיד ראיתי כל מדרגה, ולא ידעתי תמיד מתי האחרונה.
  • שמירה על קצב ירידה אחיד כדי לא ליצור תאונת שרשרת

מדרגות זה לא הדבר הכי מהנה לקיבה אחרי ארוחת ערב משובחת, וזה מבחן רטט אכזרי למערכות האופניים וללחיים (מצחיק מאוד), אבל זה מגניייייייייייייייייייייייב.

עוד לא סיימנו להירגע מהרטט, שכבר התחלנו להתפתל לתוך רחובות צרים ומשופעים, עד שהתערבנו לתוך ההמון הצפוף בשער יפו. פילסנו את דרכינו, ושמתי לב פתאום שהשיירה של האופניים הופכת לחוויה מסקרנת עבור המבקרים.

רכיבה אורבאנית לילית בעיר העתיקה, והמון מדרגות

רכיבה אורבאנית לילית בעיר העתיקה, והמון מדרגות

עוד קצת רטט, עוד כמה פיתולים ועוז המדריך מתברבר. מייד יובל (יליד המקום וחיפאי של היום) עובר לראש, ומתחיל להוביל לתוך מגרש משחקי הילדות שלו.

ברובע הארמני, אנחנו נתקלים במופעי רחוב ותלבושות של ימי הביניים שמנעימים את זמן המטיילים. כאן, אנחנו נראים ממש כמו חייזרים שנחתו בלי ויזה.

ברובע המוסלמי, למרות שכל החנויות כבר סגורות בשעה זו, האף שלי יכול לזהות מייד את רחוב התבלינים, את רחוב הקצבים ודוכני השווארמה. זה עוד דבר נוסף שהמוח צריך לעבד כגורם משפיע על היכולת לדרדר מדרגות ולהגיע שלם למטה. ראינו כמה סוחרים אחרונים שאספו סחורות והורידו וילונות ברזל.

למדרגות ברובע המוסלמי (בשלב זה כבר לא ספרתי כמה ירדנו) יש שני חיבורים משופעים, במרחק קבוע ומדויק אחד מהשני, שמאפשר להעלות ולהוריד את עגלות הבייגלך. אחרת הנער הצעיר יצטרך לאסוף את הסחורה מהרצפה אחרי כל מדרגה. אני משתעשע ומחליק על חיבורי העגלות, ותוך כדי אני שואל את עצמי איך לעזאזל הילדים האלה מצליחים לכוון במדויק ומובילים כל כך מהר את העגלות בלי אפשרות לראות את החיבורים הצרים שנמצאים לפני העגלה בכלל ?

כנראה שכל אחד והמציאות שלו, כל אחד והיכולות שצריך לפתח כדי למכור, כדי לשרוד…ועובדה היא שממכירת בייגלך שורדים.

בתוך הרחובות הצרים, זוגות וקבוצות חברים מטיילים ומצלמים. שמעתי כל מיני שפות זרות. נראה שהם שכרו מדריך מנוסה, או פשוט הלכו לפי מה שמשך את סקרנותם. פשוט כיף.

הגענו לרובע היהודי והקרדו.
לא קשה להבחין בהבדלים הבולטים כל כך בין הרבעים. כאן, נתקלים בקבוצות קטנות של דתיים בדרך אל או מהישיבות לימוד. אתרים ארכיאולוגים ישנים מציגים את יופיים תחת תאורה מיוחדת, ואחרים חדשים יותר בהם אפשר לראות את הפיגומים ושטחי העבודה. יש כנראה עוד הרבה היסטוריה לגלות כאן.

האנגלית המעורבבת בעברית שולטת. הרחובות נקיים ושקטים. חלק מהמעברים מאוד צרים והפעם המדרגות עולות, אז מרימים את הסוס על הכתף ועולים.
למרות העייפות, לא האמנתי שאיהנה כל כך מסיור רכוב, רחוק מסינגלים, והרבה מההנאה הזאת אני חייב ליובל שעשה את זה כמו גדול.

וכשהמדרגות עולות, אז מרימים את הסוס על הכתף ועולים

וכשהמדרגות עולות, אז מרימים את הסוס על הכתף ועולים

מה שגילינו כאן, זו עיר בתוך עיר, ששוקקת חיים גם בשעות הערב. לכל רובע הצד הייחודי שלו והיופי הטבעי שעושה אותו מה שהוא. חוויה מעניינת ושונה במיוחד.
לקראת השעה 23:00 , כשעזבנו לכיוון הרכבים, חשבתי לעצמי שבתוך העיר הישנה, זה לא משנה אם אתה ארמני שאוהב לשמוח בלילות, או מוסלמי מבסוט אחרי יום גדוש באוכלי בייגלך, או חסיד יהודי שנהנה מחוכמת ספרי קודש בערב, השקט ברחובות הוא אותו שקט לכולם. שקט, שמחכה לעוד מחר טוב, או אפילו טוב יותר.

בחזרה לחנייה, אייל שוב שיחק אותה בתושייה, ולא נתן לנו לעלות לרכבים לפני שהגיש לנו תה-גזיה ראשון שהכין על המקום. התה היה כל כך טעים ומרגיע לפני החזרה לבית ציפורי.
כאן נפרדנו מעוז, בדרכינו למלון.

אחרי המקלחות, נדמה שלקח לנו שניות להירדם במיטות של חיים (חיים ציפורי כמובן). לפחות בחדר 211 (רני, יוסי, סיימון, אמה) לא נחרו, והשקט נמשך עד הבוקר.

ירושלים הרים סביב לה
יום שישי 29 באוקטובר 2010

בוקר יום שישי התחיל בהשכמת תה-גזיה השני של אייל, אך הפעם זה שודרג בעוגיות. כשכולם כבר היו בחדר של אייל, הצפיפות והבלגן חגגו, אבל זה לא הפריע לאלה שעוד לא ממש התעוררו.

כולם באו...

כולם באו...

לתה ועוגיות של אייל

לתה ועוגיות של אייל

אחרי התה, התארגנו ויצאנו לדרך. לא הבנתי בדיוק לאן נוסעים, אבל מישהו זרק "לאזור בית-שמש, נוסעים אחרי אייל!". אני ישבתי עם הקסדה על הברכיים ואמרתי לעצמי "יש ! הפעם לא יעבדו עלינו, הרכיבה תהיה מחוץ לעיר !"

הדרך מירושלים לכיוון בית-שמש היא אחת היפות והפסטוראליות של האזור. הנהיגה בירידות המתעקלות לאורך הרים ויערות היא כייפית מאוד. באמצע הדרך, נזכרתי שנועם ידידי אמר בחכמה "ירושלים, הרים סביב לה !" , ואני בלי בושה חשבתי שביאליק אמר את זה. טעות! איזה ביאליק ואיזה פנצ'רים.

ובכן, בחיפוש במקורות, מצאתי את הכתוב בספר תהילים, פרק קכה' :
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת
הַבֹּטְחִים בַּיהוָה כְּהַר-צִיּוֹן לֹא יִמּוֹט, לְעוֹלָם יֵשֵׁב.
יְרוּשָׁלִַם הָרִים, סָבִיב לָהּ:
וַיהוָה, סָבִיב לְעַמּוֹ מֵעַתָּה, וְעַד עוֹלָם.

לפי המקורות, המשפט התכוון לכך שהעיר ירושלים הייתה מוגנת ע"י הרים מסביבה. הר הזיתים, הר הצופים, הר הרצל ועוד. היום, העיר בנויה יותר על ההרים שמסביב, ומשקיפה על העמקים שבתוכה.

כשזה נכתב, אני מניח שלא חשבו על כך שזה יהיה גם גן עדן לרוכבי השטח.
ובכן, למרות שלא ראינו יותר מחלק קטן מההיצע, אני מעריך שכולנו מסכימים על כך שאיזור ירושלים והסביבה מהווה גן עדן אמיתי למשוגעים כמונו, ואת ההוכחה קיבלנו באותו יום שישי, ובענק !!

כשהגענו לאזור, נכנסנו קודם "לתדלק" בקפה ומאפה בתחנת פז, בצומת עדולם. בתחנה, קלטתי קבוצות קטנות של רוכבים, רובם מחויכים ומזיעים כבר, ולא הבנתי למה, עד ששאלתי אחד מהם, שענה לי באדישות: "גמרנו עכשיו את הסינגל ! תיכף עולים שוב" , והצביע לכיוון ההר שמאחורי התחנה.
"הסינגל ? " הופתעתי לרגע , ומייד "ירד לי הבולם". בטח ! עדולם ! הסינגל המפורסם שכתבו עליו שבחים וסיפורים מפה ועד בית-שמש. יא אללה ! חייבים לחזור לכאן ומהר. גם אני רוצה חיוך כזה כשעולים שוב להר.

עמרי, המדריך השלישי של החבורה, חיכה לנו בחניון באזור בית-שמש.
השילוב של ירושלמי+ רוכב + קבוצת רוכבים צפוניים שלא יודעים מה מחקה להם, הוציא מעמרי חיוך גדול כשהוא קיבל את פנינו. עמרי הסביר שאנחנו רוכבים משני צידי הכביש, ברחבי הר שריגים, למשך 3 שעות. עלינו על הסוסים, מיגון ומים מלאים, והתחלנו לדווש בשדות, למרגלות ההר.

זה היה וואחד טיפוס.
בהדרגה, אחרי כ-3 ק"מ בתוך השדות, התחלנו לעבור דרך גינות סלעים טבעיות והסינגל טיפס וטיפס לתוך יער צפוף ומדהים. בכל פנייה עולה, אפשר היה לראות בבירור את השפעת הגלגלים של הרוכבים שפוקדים את המקום בסופי שבוע.

עמרי דיווש בקצב אחיד ומהיר, והקבוצה עמדה בזה בדופק עצבני אך בכבוד.
צפוניים או לא צפוניים ?

לאורך העלייה על הסינגלים, חתכנו 3 פעמים את השבילים הראשיים. עמרי עצר בהם כדי לחכות לכולם ולהסדיר מעט את הנשימה.

היער מדהים ביופיו, וכל כמה דקות של דיווש, נחשף מראה שונה של מדרון, של מעבר בקר, של סינגל, עד שהגענו לחורשת הארבעה, ומשם ליער העליון שפתח לנו סופסוף תצפית מדהימה ראשונה על בית-שמש.

תצפית על הר שריגים כיוון בית-שמש אחרי טיפוס מאומץ

תצפית על הר שריגים כיוון בית-שמש אחרי טיפוס מאומץ

שתינו, צילמנו, נחנו מעט. כאן עמרי הבטיח "מעכשיו, הירידה טכנית מאוד ומגניבה, עד לפארק ". הוא לא שיקר ולא הגזים כלל. הדרך התחילה להתפתל בין העצים, יורדת מהר, על סלעים גדולים ושורשים. אני לא מכיר את המקום ונזהר, אבל לא רוצה להאט כדי לשמור על אדרנלין גבוה.

השטח הלא מוכר והמפתיע גורם לסיפוק אדיר אחרי כל מדרגה, כל דרדרת, כל סיבוב בשיפוע מחליק. לעתים, אני פתאום לא בטוח שאני רואה את המשך השביל, כי הוא הולך לאיבוד בתוך הסלעים, ואני מתלבט לחצי שנייה. אבל אני לא עוצר, וחושב שחבריי עשו בוודאי אותו דבר. אני כבר אמצא, וכשמצאתי אני צועק לאלה שאחריי "שמאלה במדרגה !"

בקטעים מסוימים, השיפוע מתהפך ועולה, וכאן זה הזמן לתרגל עוד פעם טיפוס על מדרגה תוך כדי מאמץ. שתי מדרגות הולכות טוב (איזה תותח אני !), ובאחרת לא הולך והדופק הגבוה מכניע אותי. אבל ההמשך מבטיח, פתאום שביל יער שיורד בין שיחים וממשיך בקטע טכני אדיר של מהמורות, מדרגות, וגשרונים.
רני דאג לחקות לנו בקצה הקטע לפני פנייה. הגענו אליו מחויכים.

"האוזן" של אלי קצת התעקמה ומשבשת את ההילוכים האחוריים. דוקטור אמיר מתקן את זה די מהר, ואנחנו ממשיכים.

אחרי ירידה על סלעים ענקיים וחלקים, אני מחקה לדודו ועוד כמה חבריה. שם פתאום צצות מדרגות אדמה מחוזקת בקורות עץ של עמודי חשמל. מדליק ! המדרגות הראשונות ארוכות אך זה הולך ומתקצר מהר, וזה כזה כיף לרדת אותן מהר. השיפוע מתמתן לאט, הסביבה נעשית פחות סבוכה, ואני מבין שאני כבר מדווש לתוך שדות בתחתית ההר. בכוחות אחרונים מגיחים לתוך הפארק, פארק מדהים, פארק בריטניה.

זה המקום לנוח אחרי מאמץ מכובד. כל החטיפים, כל הפירות היבשים ועוגיות הקוקוס של סיימון נשלפות מהתיקים. אייל ואני ממשיכים לצלם עוד קצת לפני שייגמר.

עמרי מוביל אותנו דרך הכביש לעוד כמה שדות, הריחות של "מוקשי הפרות" חריף מאוד, ובאופק אני רואה עמודי תאורה. "זה בטח הכביש !" אני אומר לאלי.

החנייה לפנינו ואני מרגיש שרכבתי את אחד הסיגלים המגניבים ביותר של השנה. נפרדנו מעמרי בלחיצת יד חמה. מגיע לו על כל הכיף והסיפוק שהוא גרם לנו.

השעה 13:30 לערך, רני ואני כבר דוהרים אחרי הרכב של אמנון שיוציא אותנו לכביש עם שילוט מוכר. על כביש 6 , רני נרדם למרות הרדיו, ואני מגביר את עוצמת הקול כדי לא להירדם. זה עובד.

העייפות ממש מורגשת אבל התמונות והחוויות רצות לי בראש, והחשק לראות כבר את כל התמונות גובר על כאבי השרירים, אבל לא להרבה זמן. אני צריך חוויות במוח לפחות עד לחיפה.

יאללה הביתה ! יש לי עוד מה לעשות.

יאללה הביתה ! יש לי עוד מה לעשות.

זה היה עוד טיול מוצלח ביותר, לפחות בעיני, והוא המחיש מחדש כמה דברים חזקים בו זמנית: שהמאמץ היה שווה כל שנייה, שהמעורב הירושלמי פשוט מעולה ועוד לא טעמנו עשירית ממנו, ושהארץ הזאת עוד שופעת במקומות יפים ומושכים. כל מה שצריך זה הרצון לקצת זמן שפוי, וחברים כאלה טובים.

כן ירבו…

אוסף תמונות מהטיול – ירושלים, אוקטובר 2010

אריסטו במדבר

רטרוספקטיבה

כמה פעמים דיברנו על זה ? וואלה לא זוכר
כמה פעמים לא יצא כלום מזה ? זוכר…זוכר..

וכרגיל, הודעה אלקטרונית אחת (יוזמה של אייל ואמה) הספיקה כדי להניע את העסק

זוכרים את אותו חמישי בערב, 3 בדצמבר 2009, במסעדה של סיימון ?
שם בעצם, בין צלוחיות המנוגבות של מטעמים הודים, נסגרו כמעט באופן סופי כל הפרטים לגבי סוף שבוע רכיבה בערבה הישראלית.
עוד באותו ערב, הופצה פקודת המבצע ע"י המפקד אמנון.

ובכן אמנון ואייל נתנו עצות, שגיא סגר לינה וקנה כבל נעילה לאופניים (כי אמה קרצץ ודאג מגנבות), עמית סגר סופית את סידורי ההסעה והמדריך המקומי, ורני דאג לאוכל.

החוויה הייתה מדהימה, ובהחלט שווה כל מילה מוקלדת, הנה הסיפור בקצרה ובשלבים…. תהינו !!

(אני מתנצל מראש על האיחור בהפצת הסיכום, אי-דיוקים, חוסר בפרטים, עיוות או הגזמה כלשהיא, ומזמין כל אחד מהמשתתפים להעיר או לתקן בהתאם – העורך)

חכמת הבייגלה – יום רביעי 30 בדצמבר 2009

כן! רצינו להיות חכמים, ולהגיע לחוות האנטילופות בסוף יום רביעי, כדי להתעורר כבר בערבה. טוב ! מה החכמה פה ? זה ברור שזה מה שצריך היה לעשות. ובכן כך היה, אך ביום רביעי זה, רצינו להספיק בשביל כל השבוע, וזה היה קשה.

סידור הרכבים שנקבע לא עבד (הרכב של אמה לא כשיר) והיה צריך לארגן את הכול מחדש. אייל הודיע בערב שלא ייצא, נעם חשש "שיילד" בערבה (לא מתאים), ועמית לא הצליח לעזוב את ביתו לפני השעה 19:00 . כשהוא (עמית) סוף סוף הודיע לי (אמה) שהוא בדרך אלי, מיהרתי החוצה עם הברזלים והתיקיייייים (גב, חפצים אישיים, חפצי רכיבה , שינה) ושכחתי את הפיתות (שקניתי חצי שעה לפני) במקפיא, וקיבלתי על הראש… טוב, תדלקנו ב-19:30 בפז פרויד, ויצאנו לדרך.

בדרך לסוף העולם שמאלה – ערב רביעי 30 בדצמבר 2009

3 רכבים יצאו לדרך פים-פם-פום, רני ויובל (רופא המשלחת), שגיא ואמנון (מפקד המבצע), עמית ואמה (האחרונים). קצת לפני הכניסה לכביש 6, עמית מצלצל לרכב הראשון כדי לברר כמה אנחנו מאחרים.

אמנון עונה בלי בושה: "שגיא ואני שותים קפוצינו באלונית הראשונה".

עמית מתנחם ועונה: "נו ! תזמין לנו גם, עד שנגיע השתייה לא תספיק להתקרר ". ומה אתם חושבים ? שלא עצרנו לשתות ? ועוד איזה שוקו חם ומאפה, ועמית שילם, הא הא…

ביציאה מכביש 6, אחרי באר-שבע, בלי הודעה מוקדמת, ובלי שום אפשרות לערער על כך אפילו בעזרתו של עורך דין מנוסה (היה אחד כזה ברכב במקרה), נחת עלינו מבול חבלים שלא השאיר שום סיכוי למגבים. זה נמשך דקות בלבד, אבל לא השאיר זכר מהשקיות ניילון שאיתם עמית כיסה את האוכפים של האופניים מאחורי הרכב.

אוהל בלי אנטילופות – רביעי 30 בדצמבר 2009 בחצות

כשהתחלנו את כביש הערבה, נזכר עמית בשילוט הישראלי הכול כך מצחיק לפעמים, ושאל: "איך קוראים למכתש הקטן באנגלית ? "

לא הספקתי לענות, עמית צחק ואמר: "עוד מעט נראה שילוט ל-SMALL מכתש קטן.

החושך של הערבה הוא חושך של כוכבים וצלליות של הרי מדבר. בשעה 23:40, עמית ואני עוד לא כיילנו את העישונים, ופספסנו את השביל כניסה לחווה. אבל הגענו בשלום, אנטילופות עדיין לא נראו מסביב, אבל אפשר היה כבר להרגיש את השקט, והאוויר הדרומי, תחושה לא מוכרת לנו ליום ד' בערב בדרך כלל, אבל מבטיחה בהחלט.

חוות האנטילופות - חוויה מרגיעה לכולם

חוות האנטילופות - חוויה מרגיעה לכולם

רדיו דרום בוקר טוב ! המדריך הגיע ! 31 בדצמבר 2009 , חמישי בוקר

בשעה 07:30 של בוקר יום חמישי, השקט והאוויר הדרומיים עדיין כאן, אבל גם השמש והנוף המדהים והאין-סופי. אנחנו, כמו חניכים ממושמעים וצמאים לחוויות, כבר אחרי ארוחת בוקר, לבושים, מיגון מלא, מצוידים ומוכנים ליציאה. הבוקר הזה יהיה מלא ברצף מהלומות שממש לא ציפינו להן.

אופן קטן בערבה

מהלומה ראשונה – המדריך !

אח של חבר טוב של עמית, רועי גלילי, הגיע ב-08:00 . לובש מכנס ג'ינס מקוצר (במספריים), חולצת טריקו כמו לכל יום עבודה בבית האריזה, נעל אחת עם סוליה שמחייכת למדבר, תיק גב פשוט, בלי קסדה (שכח) וחיוך מקסים כמו שרק חקלאים דרומיים יודעים לתת. אה! כמעט שכחתי, ואופני YETI שיכוך מלא.

בוקר חמישי - האם אנחנו על המפה ?

בוקר חמישי - האם אנחנו על המפה ?

מוכנים לרכיבה ראשונה

מוכנים לרכיבה ראשונה

מהלומה שנייה – השטח !

רכובים על הברזלים, יצאו האריסטושמקים מהחווה והתחילו את הרכיבה הראשונה בארץ הערבה. רועי הציע שלא "נשתולל" מדי על ההתחלה ושנעשה קצת מהכול בהתאם לזמן, עד הפסקת הצהריים. מהר מאוד, מצאנו את עצמנו מדוושים בקצב מהיר, ובקצב שמשתנה גם מהר, והדופק בהתאם, בגלל השטח המאוד גלי, בגלל המדרגות שהסחף יוצר לאורך הנחלים היבשים, בגלל התחפרויות בתוך החול בקטעים החוליים הרכים שגורמים לדיווש במקום ומאטים אותך בבת אחת, ובעיקר בגלל שצריך להישאר צמודים לרועי, היחיד שיודע לנווט ללא שום מפה, במקום הזה שבו כל כיוון נראה זהה לאחר, אבל לא בדיוק.

יובל - על הסוס בערבה הפתוחה בדצמבר

יובל - על הסוס בערבה הפתוחה בדצמבר

שגיא - רגע מתוח לפני הירידה על הטוסיק

שגיא - רגע מתוח לפני הירידה על הטוסיק

מהלומה שלישית – עוד פעם המדריך – רועי העז !

לא לקח לנו הרבה זמן כדי להבין שרועי, מגדל הפלפל והעגבנייה בערבה התיכונה (70% מהגידול הכולל באזור הוא הפלפל) פשוט לא בחר במקצוע הנכון, אבל בהחלט נהנה מהתחביב הנכון למקום. בהפסקה הראשונה, רועי הדגים לנו איך לעזאזל קופצים ויורדים את המדרגות הארורות (70 -80 ס"מ גובה) שהסחף יצר באדמה.

הוא עשה את זה מספר פעמים, בלי קסדה (אנחנו בהפסקה), נחת על הגלגל האחורי והנחית את הקדמי ברכות ובחיוך, כאשר שגיא מסריט את הכול וצועק: "נו ! מי הבא ?"

לאחר ההפסקה, רועי הבין שהאריסטושמקים די בכושר למרות הכול, והציע לטפס על גבעה גבוהה שממנה הנוף מדהים והירידה מאתגרת. עשה לנו חשק מאוד.

רועי כל כך צדק. התנשפנו ועלינו יפה עד לצמרת, ושם, בין שתי קירות הר, נפתח פתאום נוף מדהים של כל החלק הצפוני של המדבר, מראה עוצמתי וחופשי כל כך.

וכמו שהפתגם אומר, אחרי כל עלייה יש ירידה, אבל הפתגם לא מסביר איזה ירידה. ובכן, זו הייתה ירידה שלא משאירה הרבה לדמיון, שיפוע התחלתי די תלול, על קרקע רעועה ודרדרת מפחידה מאוד, עם סיבוב צר שהשיפוע שלו לכיוון התהום.

רועי ירד על האופניים, גלגל אחורי נעול כמעט לאורך כל הקטע המפחיד, ודהר עד לתחתית מייד כשהשיפוע התמתן. אז הוא הסתובב, חייך ונופף "יאלה ! ראיתם איך יורדים, תורכם עכשיו !"

ואנחנו ? איזה חשק ואיזה אנטילופות ? ירדנו את זה ברגל, על הטוסיק, עם המבט חזק לתוך הנעליים. הסיפוק היחיד שהיה לנו מהירידה הזאת היה החצי האחרון שאותו רכבנו והגענו למטה עם חיוך של אהבלים. קטעים בערבה הזאת … ורועי עז מארץ העיזים.

רועי - החיוך מכל הלב

רועי - החיוך מכל הלב

ירידה מדורדרת ועצבנית, אבל קטנה על ה-YETI

ירידה מדורדרת ועצבנית, אבל קטנה על ה-YETI

אין כמו הפיתה של פאטמה אחרי רכיבה, אבל…

חזרנו לחווה בצהריים, מוקסמים ומלאים ברצון לעוד. לפני הכניסה לחווה, הלכתי את הקילומטר האחרון (מזל) ברגל בגלל תקר שחשף צמיג אחורי במצב שחייב החלפה לחדש (ברור שבאנו מצוידים, מה !).

על ספסל עץ, ליד פתח האוהל, רני פרס שולחן מלא בכל הדברים הפשוטים אבל כל כך טעימים שהוא טרח לקנות ולהכין.

סלט טונה של אלופים, סלט ביצים חובה, ירקות טריים חתוכים, גבינות, לחם בריאות, זיתים וחמוצים. הכול חוסל בתיאבון רב.

אבל, גולת הכותרת היו עוגיות בריאות שרני אפה והתה ששגיא הכין על המקום בעזרת גזייה למטיילים.

אמנון, יובל ורני הספיקו לתפוס תנומה קלה, ושגיא השתזף על מיטת הבננה. עמית התקלח זריז, ולכמה דקות שינה את פני הנוף המקומי כשהתחיל להסתובב בתוך חלוק רחצה מדגם "גבעת חלפון".

קפה בפתח האוהל, ושיקנאו כל המתים

קפה בפתח האוהל, ושיקנאו כל המתים

מזרון 7 - גם בצהריים

מזרון 7 - גם בצהריים

עם המשקפיים עליי, לא רואים שאני ישן...הא הא

עם המשקפיים עליי, לא רואים שאני ישן...הא הא

ZZZZzzzzzzz……….

ZZZZzzzzzzz……….

איפה לעזאזל הפלתי את הסבון ?

איפה לעזאזל הפלתי את הסבון ?

תן לו בחולות… עם צמיג אחד פחות

רכיבת אחרי הצהריים הייתה יותר רכיבת מרחקים, עם כמה עליות וירידות של גבעות חוליות. הצטרפו אלינו בן מאומץ של המושב בן ה-19, חבר מיישוב סמוך לא הרבה פחות עז ושגם רכב על YETI, והכלב הצולע שנדבק ולא היה מוכן לעזוב חזרה הביתה.

עברנו דרך שטחים פתוחים לאין-סוף, תחת שמש נעימה, לתוך נחלים וואדיות כל כך שונים מכל מה שאנחנו מכירים מהצפון הירוק. אפילו החיכוך של הצמיגים על האדמה נשמע דרומי מאוד.

לקראת סוף היום הראשון בערבה, נדמה לי שכבר התחלנו להרגיש שיפור משמעותי של השליטה באופניים על קרקע המדבר. חזרנו לחווה וראינו מרחוק קבוצה של אנטילופות בפעם ראשונה . לא עובדים על עירוניים צפוניים כל כך בקלות.

אנטילופות חופשיות בחווה

אנטילופות חופשיות בחווה

מלמטה זה נראה מה זה קל

מלמטה זה נראה מה זה קל

דוהרים ומשקשקים בכיף

דוהרים ומשקשקים בכיף

סגירת שנת 2009 במדבר

הערב התקרב. בכיוון מזרח אפשר היה לראות את הגוון המוזהב שקרני השמש האחרונות צובעת על ההרים. התחלנו בקצב רגוע את סידורי סוף היום (מקלחת, סידור תיקים, טלפונים, ייבוש בגדי רכיבה ונודים של לפני השינה וכו..).

ישבנו להיזכר בכיף על היום שהיה, והבטן התחילה לקרקר קצת.

פתאום, אמנון זורק: " היי ! חבריה ! הלילה מחליפים ל-2010 ! חייבים לשתות משהוא !"

שגיא לקח אותנו ליישוב הסמוך (לא זוכר את שמו) בו נמצאת המסעדה היחידה באזור בשם ג'מאלייה. האמת היא שזה היה לא רע בכלל. מצאנו בתפריט מגוון משביע. שתינו יין שלא הצדיק את השם הזה, אבל היה כל כך כיף "לעשות לחיים" עם משהוא בצבע בורדו בתוך הכוסות, ב-31 בדצמבר 2009, אי שם בערבה, עם אריסטושמקים עייפים ומרוצים.

לחיי השנה החדשה....תחל שנה ורכיבותיה

לחיי השנה החדשה....תחל שנה ורכיבותיה

שלומות , שלומות...

שלומות , שלומות...

יאללאה בלגאאאאאאן......

יאללאה בלגאאאאאאן......

פתיחת ציר ראשונה ל-2010

אם הייתי סוקר את הלילה האחרון של שנת 2009 במקומות שונים על הגלובוס, סביר להניח שהייתי מתאר בראש ובראשונה את האירופאים השתויים והעליזים, שסופרים לאחור שניות לפני חצות, עד לנשיקות החגיגיות.

ובכן, באותו לילה, בתוך האוהל על מזרון 7 (ס"מ), גם אני הספקתי לספור כמה שניות לפני השעה 23:00 , עד שהבנתי שהנחירות של החבריה הבריחו את האנטילופות מהחווה. אגב אירופאים לא היו שם, ובמקומם קיבלנו מוזיקה מעצבנת שהתאילנדים הציוניים ניגנו עד הבוקר. מחוקים מהשמש התאילנדים האלה.

את רכיבת הבוקר הראשונה של 2010 התחלנו מישוב צופר.

בתמונות שצילמנו, נדמה שהנוף המדברי די חוזר על עצמו. טעות אופטית בלבד !

מי שרכב שם יודע שזה לא כך.

באותו בוקר, עם שרירי ישבן קצת יותר מכווצים מיום שישי רגיל בצפון, בדיווש מהיר בין דיונות ענקיות, טיפסנו בשיפוע קל וארוך מאוד, לאורך שבילים צרים במיוחד. לאחר כל דיונה שלישית בערך, נפתח פתאום לעינינו מישור שטוח ענק, כל כך ענק שהצל של הגלגל הקדמי מגיע כבר עד לדיונה הבאה. ככה זה במדבר הגדול בשעה 09:00 . אני גם מרגיש ענק, למרות שאני יודע שיש עוד הרבה לדווש, וזה כיף גדול.

המדבר עושה אותך כל כך קטן, והאופניים עשו אותנו כל כך חופשיים

המדבר עושה אותך כל כך קטן, והאופניים עשו אותנו כל כך חופשיים

ואז, הגענו לשמורת טבע. שרידים היסטוריים של עיר נבטית בה "רכבו" כאן הרבה לפנינו, על גמלים עם שיכוך מלא. להפתעתי, השילוט מסודר, ואף מקפיד להזכיר לתייר הישראלי שכאן הביקור מותר בהליכה רגלית בלבד.

רועי אומר שלום למכרים שפגש במקום, וקורץ לנו להסתלק משם במהירות, לפני שיגיע השריף המקומי, שמינה את עצמו בבחירות עצמיות של מועמד יחיד.

מכאן, מתחילה הרכיבה האחרונה והמדהימה של מסע זה.

השיפוע מתחיל לרדת במתינות, ואנחנו דוהרים, ממש דוהרים, חותכים נחלים, עולים ויורדים מדרגות, אבני המדבר וחלוקי נחלים כבר לא מפריעים, הבולמים בולעים, לא יאומן איך שהמכונות האלו אוכלות הכול.

במשך 45 דקות, השיפוע הכללי ממשיך לרדת, הקצב הוא כזה שאני רואה רק קצת מעבר לגלגל הקדמי, ההיגוי מהיר, ומדי פעם אני מרים ראש לראות שלא איבדתי את הכיוון.

בין נחלים ודיונות

בין נחלים ודיונות

הדהירה הראשונה (ל-2010 ) והאחרונה לעת עתה

הדהירה הראשונה (ל-2010 ) והאחרונה לעת עתה

בקילומטרים האחרונים, רואים כבר גגות רעפים מאחורי גדרות, השיחים והעצים צפופים יותר, וכל החבורה מדוושת בקצב אחיד סביב שדות המושב, עד לכניסה לחנייה. תחושת האדרנלין הדרומית והחיוכים נמשכים עוד דקות ארוכות אחרי שכבר העמסנו את הציוד על הרכבים, בדרך ליציאה.

דרך אגב, התאילנדים שפגשנו בתוך המושב נראים באמת כמו בני המקום, אבל לא היו מסוגלים לכוון אותנו ליציאה (אהבלים גמורים) גם כשעמית שאל באנגלית.

לפני היציאה מהישוב שתי הפתעות מאוד נעימות חיקו לנו

הראשונה – שני ילדים בני 10 לערך מכרו לנו לימונדה ביתית קרה, שלא יכלה להגיע בזמן טוב יותר. אחלה לימונדה מקומית, וילדים-טובים-ערבה.

השנייה – רועי העז הזמין אותנו לביקור חטוף בבית האריזה שלו. למה לא ?

מבנה תעשייה סטנדרטי, עם פסי שינוע ארוכים לפלפלים ועגבניות, סוג אלף, שנארזים בקרטונים למשלוחים לחו"ל. הכול על פי תקנים לדרישות בין-לאומיות.

עם חיוך רחב, רועי הוציא כמות מסחרית של פלפלים ועגבניות וביקש שניקח איתנו בחזרה לצפון. כל אחד קיבל קרטון יפה.

לא עזבנו לפני שהזמנו את רועי לסיבוב בצפון. זה חייב לקרוא, אבל בלי פלפלים אחי. אני יכול רק להעמיס אותך בביטות עם לבנה וזעטר… גם זה חקלאות ישראלית, מה ? לא ?

נפרדנו ממשפחת גלילי המקסימה, ויצאנו לדרך צפונה, הפעם עם התחת על הריפוד הקדמי של סובארו פורסטר, דרך ה- SMALL מכתש קטן..

האריסטושמקים

האריסטושמקים

ראית פעם מוח אדם מחייך ?

המוח שלי חייך כל הדרך לחיפה, כי היינו במקום מדהים, כי החוויה שווה כל קילומטר, ובעיקר כי הייתי עם אנשים שווים אחד אחד

מתי יושבים שוב בהודית של סיימון ?

יוצא לנו רק טוב מכל האנטילופות והפלפלים האלה…

תמונות נוספות

בוקר יום חמישי

חמישי אחה"צ

ערב ראש השנה

בוקר יום ששי